BigMo’s Blog

Politics and Economics in Israel

הדעה המקובלת על איראן

רחובות

צוותי חשיבה, עיתונאים, עורכי עיתונים, אנשי תקשורת אלקטרונית, ואפילו פוליטיקאים, לתרום ליצירת חוכמה המשותף. לעתים קרובות הם בעלי גישה למידע נוסף, מידע טוב יותר, יועצים כדי לנפות את כל זה, אבל רק לעתים קרובות הם בסופו של דבר לייצר את אותה תוצאה. למה זה? זה משום שהם כפופים אותם גורמים שלושה להגביל כי כולנו כפופים.
“החוכמה המקובלת” הוא מונח המשמש לתאר רעיונות או הסברים כי הם מקובלים בתור אמת על ידי הציבור או על ידי מומחים בתחום. למרות שאנו חיים בעידן המידע, קיימים מספר גורמים מחברים כי למעשה מגבילים את מה שאנחנו יודעים על נושא מסוים. בעוד מומחים אולי פקודה יותר של העובדות בנושא מסוים, מומחים אלה חייבים להתמודד עם הגורמים המגבילים אותו.
ראשית, יש נפח עצום של רעיונות, עובדות ודעות על כל נושא שצריך למיין. שנית, אין את הזמן הדרוש כדי למיין את המסה הזו ולאחר מכן להפוך אותו למוצר שימושי. שלישית, ישנם פערים בידע שלנו.
לשעבר שר ההגנה האמריקאי מזוקקים שלושת הגורמים הללו תוך הצהרה תמציתי ב -12 בפברואר 2002, כאשר הוא אמר בתשובה לשאלות על התוהו ובוהו של הכיבוש האמריקני של אפגניסטן:
“יש ידועים. אלה דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. יש ידועים לא ידועים. כלומר, יש דברים שאנחנו כבר יודעים שאנחנו לא יודעים. אבל יש גם לא ידועים לא ידוע. אלה דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.”
בנוסף קיים גורם רביעי: מה הם לא יכולים להגיד לנו! הנה מה הפוליטיקאים לומר לך – הדעה הרווחת – לגבי השביתה מנע ישראלית על תוכנית הגרעין של איראן, ולמה זה לא בסדר!
חוכמה קונבנציונאלית:
• התקפה ישראלית על תוכנית הגרעין של איראן הוא מסוכן, והוא יכול רק להגדיר בחזרה את מאמציה של איראן בכמה שנים.
האמת:
• ישראל מחזיק בכמות מספקת של יריחו 3 טילים כדי לפגוע לפחות שישה או שבעה מתקני הגרעין של איראן. וזה היה לפגוע קשות בכל אחד מהם, הגדרת התוכנית האיראנית חזרה יותר כמה שנים.
• ישראל גם מחזיק בכמות מספקת של יריחו 3 טילים כדי לפגוע ולהרוס כל שמונה בתי זיקוק נפט באיראן. בלי אלה, האיראנים לא היו קרנות לשקם את מתקני הגרעין שלהם לפחות עשר שנים.
• ישראל היתה גם ההשקה גל של טילי שיוט מצוללות שלה. אלה טילי שיוט היה היעד הפקודה מפתח מרכזי מלאה במשרדי הממשלה, גורמת לבלבול לשבור את התקשורת בתוך איראן.
חוכמה קונבנציונאלית:
• איראן תגיב על התקפה ישראלית בשיגור מאות טילים לעבר ישראל.
האמת:
• יש לאיראן כ 200 טילים, אך רק מחצית אלה המסוגלים להגיע לישראל. בעוד האיראנים כבר פועלים בהתמדה כדי לשפר את הדיוק של הטילים האלה, הם לא מדויקים כמו יריחו 3, ו משיקה נכשלו רבות נצפו על ידי סוכנויות הביון המערביות.
• ישראל יש מערכת נגד טילים המתקדמות ביותר בעולם, מסוגל מיגון המדינה כולה ואת ליירט את מרבית הטילים נכנסות.
• כמו כן, האיראנים חוסר פקודה מלאה מספיק כדי להפעיל בו זמנית את כל אלה טילים, אשר יהיה מרכיב מרכזי בהתקפה נגדית.
חוכמה קונבנציונאלית:
• איראן תפעל לסגור הספנות במפרץ הורמוז, ובכך לגרום מחסור בנפט ברחבי העולם, הכלכלות המערביות משתק.
האמת:
• כן, האיראנים ינסו לעשות את זה. עם זאת, לארה”ב יש מספיק כוח הצי המוצבים כבר באזור לחסל את הצי האיראני בתוך 48 שעות.
• האמריקני ורגולטורים באירופה יכולה להוציא צווי סגירת ספקולציות מוצרי נפט בתוך שעות של תחילת העימות. ללא בשווקים האמריקאי והאירופי, מחירי הנפט יישארו יציבים יחסית.
• סין תסבול נזק כלכלי גדול, כמו זה יש מספר חוזי אספקה ארוכי טווח עבור הנפט האיראני וגז טבעי.
חוכמה קונבנציונאלית:
• בריתו האיראני (סוריה, חמאס, חיזבאללה) היה לפגוע במטרות אמריקאית ישראלית ברחבי העולם.
האמת:
• התקפה מן הסוג שתואר לעיל, שבו מתקני הגרעין של איראן, בתי זיקוק נפט במוסדות המשטר הותקפו בהצלחה, ישלח מסר חזק מאוד לכל בעלי בריתה של איראן. בנוסף, כדאי לשקול את העובדה כי סוג כזה של התקפה יהיה על פחות מ 30 דקות: בשאר אל אסד ילמד ההתקפה המוצלחת מבית וולף בליצר ב CNN!
• נחלש איראן לא תהיה מסוגלת לספק את המנהיגות כי סוריה, חמאס וחיזבאללה דורשים לפעול ביעילות. כל שלושת תפעל כדי לשמר את עצמם. כמה עשרות רקטות קצרות טווח עלול להיות שנורו לעבר ישראל, אבל תגובה ישראלית חזקה צריך לסיים את ההתקפות האלו במהירות בלי עימות אזורי פיתוח.
• אם לא הבחין בכך, הטרור בצורה המודרנית שלו נמשך כבר למעלה מארבעים שנה. זה צפוי להימשך עוד ארבעים שנה. היו כמעט 190 פיגועים בשנה זו בלבד, 70% היו מעורבות רדיקלים האסלאמית.
חוכמה קונבנציונאלית:
• העולם הערבי והמוסלמי תאמין שאמריקה ידעה על הפיגוע מראש, זה יהיה להגדיר את גב היחסים בין העולם הערבי והמוסלמי ובין ארה”ב.
האמת:
• למרות מיטב המאמצים של ברק אובמה, את המאמץ של ארה”ב להשפיע על העולם הערבי והמוסלמי נפל ישר על הפנים שלה!
• איראן דחתה את כל ההצעות האמריקאי לנהל משא ומתן בתום לב. איראן שולטת בלבנון באמצעות סוריה וחיזבאללה. איראן ממשיכה לחמש את חיזבאללה וחמאס.
• עיראקי שיעי מוסלמים עיראקים סונים להמשיך לשחוט אחד אחר.
• הצבא האמריקני הוא עמוק יותר מעורבים באפגניסטן היום יותר מאי פעם, ויש לו רק תוצאות דלות להראות עבור כל המאמצים.
• בסודן ממשיך לנהל מלחמת השמד נגד הנוצרים בדרום סודאן.
• מינהל ברק אובמה הפחיתה ב -50% את כמות המימון שהוא מעניק לקבוצות הדמוקרטיה במצרים – לבקשת ממשלת מצרים!

May 14, 2010 Posted by | Middle East | Leave a comment

A Diplomatic Offensive

Rehovot
15 May 2010

What Israel needs right now is a dramatic diplomatic offensive. The goals of this diplomatic offensive are two-fold. The first is to change dramatically the perception of Israel in world opinion. The second is to achieve a strategic breakthrough in the current stalemate vis-à-vis the Palestinians and Syrians. What is notable is that the first goal can be achieved without achieving the second goal; whereas achieving the second goal automatically assures achieving the first goal.

It may seem strange to state that the first goal is to achieve a dramatic change in world public opinion. However, given the recent tilt in world public opinion, this is desirable. Restoring Israel’s public image to its previous status would be a serious set-back to the radical Arab and Muslim states that have sought, and to a certain degree been successful, to de-legitimize Israel. In addition, the restoration of Israel’s public image to its previous status would fortify the country in terms of negotiations with the Palestinians and Syrians.

As for the second goal of achieving a strategic breakthrough in the current stalemate vis-à-vis the Palestinians and Syrians, we must remember that neither of them recognize Israel’s right to exist, Israel’s right to define itself as a Jewish State and the alliances that both the Palestinians and Syrians have forged with radical Arab and Muslim states. All of these factors point to the likely failure of any negotiations, unless there is an equally radical breakthrough in Arab cultural and political thinking.

So, how should this diplomatic offensive proceed? I propose the following steps.

  • Israel should meet Hamas’ demands and release all the prisoners on Hamas’ list without any preconditions regarding to where they will be released. In return, Gilad Shalit will be released and sent home. Israel should insist that the released prisoners not return to terrorist activities, but in reality, both Israel and the Palestinians know that this condition cannot be enforced. We all know that there are numerous precedents for this: Israel has agreed to lop-sided prisoner exchanges before.

Hamas would benefit from such a move instantly, and Palestinian Authority Chairman Mahmoud Abbas would be just as quickly undermined. In order to burnish his credentials, Abbas would be compelled to publicly and loudly demand Israeli acceptance on a Palestinian state within the 1967 borders, with East Jerusalem as its capital and the right of return for refugees. All of these are obvious non-starters, as far as Israel is concerned. When Abbas makes these statements, as surely he must after a prisoner swap, Jerusalem would have proof that Abbas is not willing to negotiate in good faith.

  • Thirty days after this release, providing that there has been no escalation in Palestinian violence and terrorism, Israel should unconditionally release all remaining Palestinian prisoners.

At first, this may seem to be a radical change in Israeli policy. However, there is a precedent for this too. When the British Mandate ended in May 1948, the British released all Jewish prisoners. If we accept Prime Minister Benjamin Netanyahu’s statement made at Bar Ilan University in 2009, Israel accepts a two-state solution. It is inconceivable that Israel would continue to hold thousands of Palestinian prisoners after the successful conclusion of peace negotiations and the establishment of a Palestinian state. This would also undermine Abbas, as this second prisoner release would be announced shortly on the heels of the first.

  • Thirty days after this second prisoner release, Israel should state that it will send a delegation to negotiate unconditionally with the Palestinians and Syrians. It should be stated that this delegation will arrive in a specific city, probably some location in Switzerland, on a specific date. The government of Israel recognizes all previous pronouncements made by Palestinian and Syrian leaders as simply “public statements of intended negotiating positions.”

If this diplomatic offensive were put into action later this month, Israel would effectively change world public opinion by the end of August. However, there is more. Israel also needs to increase the heat in America, China, Europe and Russia regarding Iran. As I have noted in editorials posted here in the past, there are already signs that any successful diplomatic solution to Iran’s nuclear development program will inevitably involve Israel signing the nuclear Non-Proliferation Treaty. If this is inevitable, Israel should use this to its advantage. Here is how to do that:

Early in the month of August, Israel should invite the head of the IAEA to Israel for a “discussion.” This discussion should be treated with all seriousness and the head of the IEAE should be afforded all honors typically reserved for a Head of State. Israel should use this as an opportunity to impress upon him the unique historical position of our country. The agenda for this visit includes:

  • The Prime Minister, the Minister of Energy, the Minister of Science and a full military honor guard, receiving him at Ben Gurion Airport;
  • A tour of the Weizman Institute, particularly its Physics Department;
  • A tour of the Nahal Soreq nuclear research facility;
  • After this, the IEAE chief should be driven south and be given a tour of Kibbutz Yad Mordechai, showing him how deeply the Egyptian army penetrated into Israel in 1948. After this, a tour of Sderot.
  • In the evening, the IEAE chief should have dinner with the President and the Prime Minister.
  • On the morning of the second day, the IEAE chief should be given a full tour of Yad Vashem and be invited to lay a memorial wreath.
  • After this, he should meet for several hours with the ministers of Science and Energy and provide them with a information regarding the process for applying for membership to the IEAE. While all of this is well known, it would be a tremendous public opinion coup.
  • Early in September, before the United Nation’s annual General Assembly meeting, Israel should announce that it is formally inviting an “advance team” from the IAEA to come to Israel to start preliminary preparations for Israel’s application for membership in the IEAE.

It should be clearly stated however, both publicly and in private meetings with the leaders of America, China, Europe and Russia, that any UN resolutions against Israel’s interests would be regarded with the utmost severity. Such resolutions would have a negative impact on both negotiations with the Arabs and signing the NPT. Examples of anti-Israel resolutions would include recognition of a Palestinian state within the 1967 borders, and further talk about alleged Israel war crimes during Operation Cast Lead. If the autumn UN General Assembly passes without incident, then in October the IAEA “advance team” would arrive in Israel for what will be the first of many meetings.

While all this is going on, the Israeli government should keep up a steady drumbeat pointing out how consistently America has supported Israel in the past, and how Israel has been a faithful ally. It should be pointed out that Israel is the only democracy in the Middle East, and as such, it is the vanguard of Western civilization and values. It should be pointed out to every audience that peace with Egypt and peace with Jordan was achieved through direct negotiations and mutual recognition. It should be pointed out to every audience that the Jewish people have had a cultural, historical and religious connection to the Land of Israel for over 2000 years. It should be pointed out that Israel has the right to live in peace in secure and recognized borders, and that it has the right to use all means to defend itself and its citizens.

While all this has been said before, the message has not been articulated clearly, consistently and continuously. It is time to do that.
Talking points should be sent weekly, perhaps even daily to the Israeli embassy in Washington, as well as all consulates in the United States. The emissaries of the Jewish Agency should also be drafted into this campaign. Israeli ministers should visit Jewish communities throughout the United States, focusing their appearances in electoral districts held by the Republican Part and electoral districts that the Republic Party stands a god chance of winning in Congressional elections in November.

One hundred and twenty-eight Israeli corporations are listed on the NASDAQ stock exchange. Certainly, all 128 of these corporations have a vested interest in going to the United States and meeting with the officials of the NASDAQ stock exchange, as well as other corporate leaders and public officials. Equally, they have a vested interest in strengthening and improving commercial and diplomatic relations between Israel and the United States. These Israeli corporate leaders should be “drafted” into this campaign, and coached as to what they should say in all their public announcements while they are in the United States.

These diplomatic initiatives and the public relations “offensive” in the US, will dramatically improve Israel’s status in world public opinion and put the Obama administration on the defensive. And what of the second stated goal, achieving a strategic breakthrough in the current stalemate vis-à-vis the Palestinians and Syrians? A shift in Israel’s status would almost automatically entail a downgrading of the Arabs’ status. This might be enough to compel them to negotiate seriously. As was stated at the outset of this position paper, negotiations are likely to fail unless there is a radical breakthrough in Arab cultural and political thinking. However, Israel should not pay the price for Arab intransigence.

May 14, 2010 Posted by | Middle East | , , , , , | 1 Comment